החלטה בתיק רע"א 2794/03

1.         המשיב הפורמלי מס' 1 (להלן - "הבנק") פתח בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה בהליכים נגד המשיבות מס' 1 ומס' 2 (להלן - "החייבות") למימוש משכנתא שנרשמה לטובתו על מגרש שבבעלותן (להלן - "הנכס"). בהחלטתו מיום ‎22.2.00 מינה ראש ההוצאה לפועל את המשיב הפורמלי מס' 2 להיות כונס נכסים (להלן - "כונס הנכסים") למכירת הנכס וקבע כי כונס הנכסים ימציא לחייב העתק של ההצעה הנראית לו עדיפה וכי לחייב תהיה זכות קדימה לפדות את הנכס. במקביל, אישר כונס הנכסים כי על מכירת הנכס יחול הסכם שנעשה עם החייבות בתיק אחר, שגם בו שימש כונס נכסים שבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' גילאור) נתן לו תוקף של פסק דין. לפי הסכם זה, ניתנה זכות קדימה לפדות את הנכס לא רק לחייבות אלא גם למשיב מס' 3, שהוא מנהלה של המשיבה מס' 2 ואביה של המנהלת ובעלת המניות העיקרית במשיבה מס' 1, - וכן "מי מטעמו" [ההדגשה שלי - י' ט'].

המבקשים זכו במכרז שערך כונס הנכסים למכירת הנכס. כונס הנכסים הודיע לבא כוח החייבות על סכום ההצעה הגבוהה ביותר שנתקבלה ואפשר לחייבות "לפדות את השעבוד". ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום 9.5.01, אישר את מכירת הנכס למבקשים, ובהחלטה מיום 24.5.01, דחה את בקשת החייבות לאפשר להן לרכוש את הנכס על ידי קונה מטעמן. החייבות עתרו לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה להרשות להם לערער על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ס' ג'ובראן), בפסק דינו מיום 26.9.01, דן בבקשה כבערעור ודחה אותו. החייבות ביקשו להרשות להם לערער על פסק הדין לבית משפט זה. בפסק דיני, מיום 13.2.02, דנתי בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. נעתרתי לערעור, והחזרתי את העניין לראש ההוצאה לפועל למען "ידון בבקשתו של כונס הנכסים לאשר את מכירת המגרש". כמו כן הוריתי כי בגדר שיקוליו "יתן דעתו על הצעתן של החייבות לפדותו [את הנכס - י'ט'] על ידי מכירתו לקונים מטעמן".

בהחלטתו מיום 5.1.03, קבע ראש ההוצאה לפועל כי יש לערוך התמחרות בין המבקשים למשיבים מס' 4 ו- 5 - שבאו מטעם המשיבות - והיא שתקבע מי הזוכה בנכס. החייבות והמבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשות רשות ערעור. לטענת המבקשים, לא היה מקום לקבוע התמחרות ויש לקבוע מי הזוכה בנכס. בפסק דינו מיום 13.2.03 ביטל בית המשפט (כבוד השופט י' כהן) את החלטת ראש ההוצאה לפועל וקבע כי החייבות זכאיות לפדות את הנכס על ידי רכישתו על ידי המשיבים מס' 4 ומס' 5. את החלטתו ביסס בית המשפט המחוזי על עקרון הגנת זכות הקנין, על צפיות בעלי הדין ועל כך שההסכם שנעשה בין כונס הנכסים לחייבו קדם לזכייתם של המבקשים במכרז. המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על פסק הדין. המשיבים השיבו על הבקשה.

2.         דין הבקשה להידחות.

העיון בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי מראה כי למרות הניסיון להלביש את הטענות בלבוש של שאלות עקרוניות, מעוגנות כל ההכרעות בעובדות המיוחדות של הפרשה. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מדלת אמותיו של הסכסוך הנדון ולפיכך אין מקום לחזור ולדון בעניין בערכאה שלישית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123; י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה 7, תשנ"ה) 863-865).

3.         הבקשה להרשות ערעור נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים מס' 5-1 יחד שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח וכן ישלמו למשיבים מס' 6 ו-7 יחד שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.

            ניתנה היום, י' בניסן תשס"ד (1.4.04).

                                                                                                               ש ו פ ט

 _________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: